גיורא חמיצר יוצר הסדרה:)

גיורא חמיצר, יוצר "השמיניה" הוא בן 34. הוא עובד בערוץ הילדים מהיום שהשתחרר משרותו הצבאי. בין השאר יצר את התכניות "ששטוס", "מאסטרלוגי", "קוועטש" ו"מסע קיץ".
איך הכל התחיל?
החלום לכתוב דרמה יומית לערוץ הילדים קינן אצלי שנים ארוכות. הדליקה אותי האפשרות ליצור סדרה מרובת פרקים שתבקר את צופי הערוץ מדי יום ותהפוך לחלק משגרת החיים שלהם למשך כמה חודשים. תמיד חלמתי לספר סיפור "גדול מהחיים": סאגה מרובת דמויות, מרובת עלילות, שתשלב את כל הדברים שאני אוהב: מתח, רומנטיקה, דמיון ומוסיקה.
כמו תמיד כשמדובר בטלויזיה, שלושה דברים צריכים לקרות כדי להביא לעולם תכנית חדשה: החלטה לעשות את התכנית, כסף לממן אותה, וכמובן הרעיון עצמו. לפני כשנה בשלו שני התנאים הראשונים: ערוץ הילדים החליט שהגיע הזמן לייצר דרמה יומית בעברית, חברת "הוט" נרתמה למימון הפרוייקט, וכל שנותר לי לעשות הוא להציג בפניהם רעיון מקורי לסדרה...
אז מאיפה מתחילים? ידעתי בעיקר מה אני לא רוצה לעשות... לא רציתי לעשות גירסא עברית לטלנובלה ספרדית. גם לא רציתי לעשות גירסא "לילדים" של הדרמות היומיות שמשודרות בערוץ 3 או בערוץ 2. ידעתי שאני רוצה לעשות סדרה "אחרת": מהירה וקצבית יותר מטלנובלה, סדרה שתשלב סיפור אגדה במסגרת ריאליסטית, סדרה שכמעט כל פרק בה יסתיים בצורה מותחת.. בקיצור, סדרה שתרגש – אותי, וכמובן את הצופים...
עם כל המחשבות היומרניות האלה ישבתי לי בבית קפה פריזאי, בתחילת אוקטובר 2004. זה היה חופש סוכות, וזמן מנוחה בשבילי מכמה חודשי עבודה מאומצים במיוחד. התחלתי לכתוב כל מיני מחשבות וכעבור פחות משעה היתה מולי המסגרת הבסיסית לסדרה, שאז קראתי לה "גדולים מהחיים" (ואיזה מזל שקרני, מנהלת ערוץ הילדים הכריחה אותי לשנות את השם אה?!)...
הרעיון המרכזי של הסדרה נבע לא מאיזו השראה עליונה אלא מאילוצי הפקה: כשמצלמים סדרה בת שישים פרקים באולפן מבוקר ועד לילה במשך תקופה ארוכה, אין אפשרות להעסיק ילדים בגיל בית ספר. לכן היה ברור לי שכוכבי הסדרה יהיו שחקנים צעירים בני 18-20 שישחקו נערים ונערות בתיכון. אבל רציתי שהסדרה תספר בין השאר על חייהם של ילדים צעירים הרבה יותר, בני 10. איך עושים את זה? כך נולד רעיון ה"טורבו טיים" וכך באו לעולם איה וניני – ילדים בני 10 החיים בגוף של בני 15. משם הכל התחיל והשאר נכתב כמו שאומרים "כמעט מעצמו": שמונה ילדים מחוננים בפרוייקט סודי, סיפור גלי הלמדא, הדמויות המבוגרות, הטובים והרעים – "השמיניה" הלכה ולבשה צורה.

חבלי הלידה
את הגירסא הראשונה לתסריט הפרק הראשון בסדרה שלחתי לדפנה, תסריטאית הבית של ערוץ הילדים. עד אותו רגע לא הייתי בטוח כלל שיש משהו ברעיון הדי מוזר שהיה לי. ההתלהבות שלה היתה זריקת העידוד החשובה ביותר שקיבלתי ויחד שיכתבנו את התסריט שוב והגשנו אותו לקרני ולמנהלת התכניות של הערוץ ששמה הוא – שימו לב – דגנית... הן קראו התלהבו ומאותו רגע התחיל מסע ארוך קשה ומרתק בן חצי שנה מהתסריט הראשוני אל תחילת הצילומים.
מאותו רגע חברו אלי שני אנשים מוכשרים ומקסימים - רובי דואניאס, במאי הסדרה, וחן קלימן עורכת הסדרה. יחדיו עיצבנו באופן סופי את העלילה המרכזית ואת הדמויות הראשיות: דמותה של רוני, למשל, היתה בגירסא הראשונה ריקי. וההתמחויות של מיקה ורוני היו הפוכות. אחד הדברים החשובים ביותר שיצאו מאותם שבועות הכנה היה יצירתה של "העלילה המקדימה": תולדותיהם של אבנר, עמוס, רוברטו שקדמו לתחילת העלילה עצמה, ושאת סיפורם אתם, הצופים, תגלו טיפין טיפין לאורך הצפיה בסדרה.
השלב הבא, אולי החשוב מכולם, היה הליהוק. חודש וחצי בלבד היה לרשותנו והמשימה נראתה בלתי אפשרית: מציאת שמונה שחקנים צעירים, מוכשרים, לא מוכרים, "כוכבים" לעתיד, למלא את תפקידיהם של אדם, איה, ניני, מיקה, אבי, נטשה רוני ודורי. המשימה הצליחה בזכות אסתר קלינג, מלהקת מבריקה שאחראית בין היתר על מציאת השחקנים ל"אדומות". אסתר בחנה מאות מועמדים והראתה את המועמדים הנבחרים לפורום שכלל את רובי, אותי ואת יואב צפיר – האיש שמאחורי "השיר שלנו" ו"כוכב נולד", שטביעת העין שלו לכוכבים פוטנציאלים היא לא פחות ממושלמת (על נינט טייב שמעתם?!). מימי האודישנים הארוכים והמפרכים אני זוכר במיוחד כמה רגעים קסומים: הרגע שבו קלטנו שהילי ילון וידידיה ויטל נראים תאומים זהים, בזכות עיני התכלת המדהימות של שניהם.. הרגע שבו ידענו שמצאנו את מיקה כשראינו את שירה וילנסקי "מורדת" בטבעיות, והרגע שבו החלטנו לשנות לחלוטין את דמותה של רוני כדי להתאימה לשחקנית הנפלאה (והצעירה מאד) שאסתר הביאה לנו, דון לני גבאי.
באותו הזמן הדיר שינה מעיניו (לחלוטין, אגב) גאון צעיר בשם ערד שאוואט, מעצב התפאורה. בפחות מחודש ערד תיכנן, שירטט, עיצב, ובנה קרוב לעשרים "סטים" בשני אולפני ענק בנווה אילן. ערד היה זה שחשב על שימוש במסכים מיוחדים ושקופים לכיתת ה"שמיניה", שהמציא את חדר המבצעים של רוברטו, את עליית הגג של אדם, וכמובן את הרובוט המופלא שבנה, ושאותו הציג לי בהפתעה מוחלטת במסעדה תל אביבית... דמיינו את מבטי הסועדים כשהנחש המתכתי התחיל להזיז את הראש שלו ולפקוח את עינו הירוקה.

איך עושים פרק
בתחילת אפריל, קצת לפני הפסח, התחילו הצילומים. מי שלא נכח מעולם בצילומי דרמה יומית לא יכול לתפוס במה מדובר. "סרט נע" של סצנות – יותר מארבעים ביום. השחקנים הבמאי ואנשי הצוות מתעוררים מדי יום בחמש, ומצלמים עד שקיעת החמה. כל שחקן מתמודד כל יום עם כמה עשרות עמודי טכסט שאותם עליו ללמוד בעל פה. הסצנות מצולמות לא לפי הסדר שבהן הם משודרות, וכך איה וניני יכולים להתחיל את יום הצילומים בסצנות קורעות לב בהן הם בוכים, להמשיך בסצנות קומיות, לחזור לדמעות ולסיים את היום בריב מטורף. תפקידו של רובי, הבמאי, הוא הקשה מכולם. הוא צריך לפקד מדי יום על מבצע צבאי הכולל עשרות שחקנים, צלמים, תאורנים, הזזים במהירות ממקום למקום, והוא היחיד למעשה שיודע בכל רגע מה מצלמים ואיך הכל מתקשר.
עבדכם הנאמן באותו הזמן מחלק את זמנו בין שני עיסוקים שונים לחלוטין: בבקרים אני עסוק בכתיבת הסדרה: לכל פרק אני כותב תקציר עלילה הכולל את תיאור הסצנות, משפטים חשובים שצריך לומר בהן, ותאורי הפעולות השונות. חן, העורכת, משכתבת ומשפצת את העלילה ומעבירה את התקציר לתסריטאית שכותבת את הדיאלוגים– מה השחקנים יגידו בפרק עצמו. חן מעבירה את התסריט המשוכתב אלי, לשכתוב אחרון, וכך שוב ושוב מפרק 1 עד פרק 60. במקביל אני נמצא בחדר העריכה שם דרור אשכנזי עורך הוידאו של "השמיניה" מקבל לידיו את החומר המצולם והופך אותו לפרק: בשלב הזה מוסיפים את פס הקול, מנתבים בין המצלמות השונות, עושים תיקונים וקיצוצים אחרונים, ובסוף התהליך נולד לו פרק בסדרה.
השלב האחרון בהחלט הוא תוספת המוסיקה – טל ירדני, מלחין מדהים, מסתכל על הסצנות ומוסיף להם מוסיקה שלעתים קרובות תעשה את כל ההבדל בין סצנה מפוהקת לסצנה מרגשת...

מה מותר לגלות...
יומיים לפני עליית הסדרה סיימתי את כתיבת העונה הראשונה. נכון להיום יש שני אנשים בלבד שיודעים איך תיגמר הסדרה. העונה הראשונה מחולקת לשני חלקים בני 30 פרקים. אחרי פרק 30 נשדר את הסדרה מהתחלה ואז, בתחילת שנת הלימודים נמשיך עם פרק 31 עד סיום העונה. מכיוון שהפרקים של "השמיניה" קצרים, מהירים ועמוסי אינפורמציה, אני יכול להבטיח לכם שצפיה נוספת בפרקים תגלה לכם המון דברים שלא ראיתם קודם.
כמובן שהסודות הגדולים של "השמיניה" נשארים אצלי עמוק בכספת... אבל אני יכול לשחרר לכם, הגולשים הנאמנים של אתר ערוץ הילדים, כמה סודות קטנים. אל תגלו לאף אחד!
1. לא כל הדמויות בסדרה ישרדו את העונה הראשונה שלה בחיים....
2. פרקים 15 ו-16 הם פרקי ספיישל שאסור להפסיד...
3. בפרק 18 נבין כיצד קיבל רוברטו את הצלקת על צווארו.
4. הקיר עליו צולם פתיח הסדרה נמצא על גדות הירקון מתחת לדרך נמיר.
5. לאחת הדמויות בסדרה מתוכנן רומן לוהט עם מנחה בערוץ הילדים (ולא, זה לא מיכאל אלוני וגם לא טל מוסרי.....)